פחד היא תגובה טבעית להתקרבות לאמת

"כשדברים מתפרקים, ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו, המבחן לכל אחד מאתנו הוא היכולת להישאר על הגדה הזאת ולא לנסות להיאחז במוכר". פמה צ'ודרון

שבוע הספר מעניק הזדמנות פז להעשיר את מדף הספרים האישי. אני נוהגת להכנס לאחת מחנויות הספרים ולתת לספרים "לבחור אותי"…. אתמול זכיתי להבחר ע"י הספר "כשדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרון. במהלך השעות שחלפו שקעתי בתובנות של ספר זה והעיקרית שבהן היא ההתמודדות עם הפחד מהבלתי מוכר והבלתי ידוע. דברים שמתפרקים, הינם לפי צ'ודרון, מעין מבחן וגם מעין ריפוי עבורנו. נדמה לנו שהדבר הכי חשוב הוא לעבור את השעור ולהתגבר על המכשול, אולם האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים…הם מתאחים ומתפרקים ואז שוב מתאחים ושוב מתאחים…כמו הגלים בים….יש משהו במחזוריות הזו שעלינו לקבל ולהשלים איתו. הריפוי מגיע מזה שאנו מוכנים להשאיר מקום לכל זה לקרות: מקום לכאב, לפחד, לשמחה, לאומללות, להצלחה.

"רק במידה ואנו חושפים את עצמנו עוד ועוד, עד להכחדה, יכול הדבר שאין להשמידו להימצא בתוכנו".

ישנם מצבים בחיים שאנו מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ואיננו מצליחים למצוא אחיזה בשום דבר.

במצבים אלו אנשים לא פעם באים להתייעץ איתי ואני מנסה לעודד אותם לאפשר לעצמם להסתכל לפחד בעיניים. האומץ לעזוב את אזור הנוחות, להיות מוכנים להשאר במקום של חוסר ידיעה, הוא המקום שבו מתרחשת הצמיחה הגדולה ביותר.

החיים מלאי הפתעות: כשאנחנו חושבים שדבר מסויים יגרום לנו סיפוק ושמחה, לא תמיד זה באמת מה שקורה. ולהבדיל, כשאנחנו חושבים שמשהו מסויים יגרום לנו סבל וכאב (פיטורים ממקום עבודה, גירושין, מחלה, שינוי מקום מגורים) מסתבר לפעמים שהמציאות הפוכה לגמרי.

היכולת להשאר במקום של חוסר ידיעה וחוסר שליטה הוא הדבר החשוב ביותר בשעור הזה.

אנחנו מנסים לפעול מתוך המוכר לנו ולגרום לדברים לקרות לפי מה שאנחנו חושבים שהוא הכי טוב, אבל למעשה אנחנו לא יודעים, אנחנו לא באמת יודעים אם מה שנעשה יקדם או יפיל אותנו.

אכזבה או כישלון יכולים להיות סוף של פרק או אולי תחילתו של סיפור חדש. מאחר ואין לנו שליטה על מרבית הארועים החיצוניים שמתרחשים בחיינו, אנו נדרשים להגדיל את יכולת ההכלה של אי הוודאות וללמוד לתת לה פרשנות חיובית ומקדמת. כזו שתיצור לנו הזדמנויות להתפתחות ותהפוך את הלימון ללימונדה.

וזה מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על משפחה ענייה מאוד ולה בן אחד שבו תלו את כל תקוותיהם. ההורים קיוו שבן זה יביא להם פרנסה ויוקרה. יום אחד הבן נפל מסוס ונעשה נכה. ההורים קבלו את הבשורה כאסון ועולמם חרב עליהם. כעבור מספר ימים פרצה מלחמה והצבא נכנס לכפר ולקח את כל הגברים הבריאים והחזקים למלחמה והם מתו. מאחר מהבחור הצעיר היה נכה הצבא לא לקח אותו והוא נשאר בבית לטפל בהוריו.

מסקנה: אלו הם החיים. אנחנו לא באמת יודעים כלום. אנחנו קוראים למשהו "טוב" או "רע" אבל בעצם פשוט לא יודעים.

מתוך הספר "כשדברים מתפרקים"

פרטים ויצירת קשר 052-2254848 gilirv@gmail.com

 

שיתוף ב:

קטגוריות

מאמרים וכתבות

ארכיונים
דילוג לתוכן